אכילה בררנית, הצילו!

כשהוא היה תינוק הייתי מערבבת לו בננה עם חלב אם. אחר כך הייתי סוחבת אורז עם קטשופ לאירועים. עשיתי הכל כדי שיאכל. אבל אז, שבוע לפני טיסה משפחתית לחו"ל, רגע לפני שמילאתי את המזוודה באורז ובקטשופ החלטתי שנמאס לי. יש מה לעשות עם אכילה בררנית - או איך גורמים לילד לא אוכל לאכול?

 

הילד שלי פשוט לא אכל. אני לא יודעת מי היה מתוסכל יותר, הוא או אנחנו. מה שבטוח זה שהמצב היה בלתי נסבל. אורז לבן עם קטשופ, לחם אחיד עם קוטג', קוסקוס צהוב עם קטשופ, בננה ועוגת שוקולד. אלו היו פחות או יותר המזונות שהבן שלי אכל. כשהוא הוזמן לימי הולדת של חברים, הוא לא נגע בנקניקיות או בפיצה, אכל מעוגת השוקולד רק אם היא הייתה זהה לשלי, והיה חוזר הביתה מורעב כמובן. הבעיה הייתה לא רק החסרים התזונתיים, אלא הריבים בינינו בכל פעם שניסינו להציע משהו חדש והוא היה רץ להקיא.

יום אחד, לפני טיסה משפחתית לגרמניה בקיץ, כבר ראינו את עצמנו ממלאים את המזוודה בכיכרות של לחם אחיד, קוטג' תנובה ושקיות של קוסקוס ואורז ובל נשכח קטשופ אוסם.  אבל אז החלטתי שזהו. החלטתי שבעלי ואני, נהיה הקליינטים שלי לעבודת הפרקטיקום בניתוח התנהגות ישומי (ABA) שבדיוק למדתי אצל פרופסור רולידר. עבודת פרקטיקום בנושא טיפול באכילה בררנית – מסמך אישי ומקצועי. החלטתי לפתור את הבעיה בעצמי.

הילד סובל מאכילה בררנית – Selective Eater

אני חייבת לפתוח את דברי בהסתייגות, אני לא תזונאית ואין לי קשר לתזונה. אני מומחית לבעיות התנהגות בגישה התנהגותית וספציפית יותר: ניתוח התנהגות יישומי (ABA), אבל בראשית כל הדברים, הייתי ועודני אמא. אם אני מסתכלת אחורה, אני יכולה לגלות סממנים של אכילה בררנית אצל מיכאל כבר מגיל אפס. הנקתי אותו והוא סבל מגאזים. גם שלב המעבר למוצקים היה קשה. ההוספה של פירות לתפריט שלו היתה בעייתית ונאלצתי להכין לו בהתחלה שייק "דנה-בננה" שזה אומר חלב אם שלי מעורבב עם בננה.  למעשה כל שלב חדש באכילה היה מלווה בקשיים, אבל כאימא חדשה, לא ידעתי מה נורמלי ומה לא, האם להתעקש או להרפות.

האם גם אתם מכירים את זה מתקופת היותכם הורים צעירים? אתם חווים משהו עם התינוק שלכם ואתם לא בטוחים אם זה אופייני והגיוני לגיל הזה או לא, כל מומחה אומר משהו אחר וכל אחד בסביבתכם הוא מומחה. הגישה מסביב הייתה לא לעשות עניין מאוכל. "אז הוא ימשיך לינוק", הם אמרו לי, "אז הוא יאכל סימילאק, ומאוחר יותר רק מרק מרוסק". בשלב הזה הוא עוד היה עם מטפלת, אז זה היה אפשרי. אבל אז, לקראת גיל שנתיים יעל עמדה להיוולד ומיכאל עמד להיכנס לראשונה בחייו לגן. לא ידענו מה הוא יאכל שם? ירסקו לו מרק? יאכילו אותו כשהוא יסרב? הוא גם לא אוכל את הקשה של הלחם, מה יהיה?

אז פניתי לאחד מהמרכזים הגדולים בארץ להפרעות אכילה. עשינו בדיקות, היינו שם פעמיים, בוקר שלם בכל פעם. וכל מה שהיה להם להגיד לי זה שאצל 90% מהילדים אכילה בררנית עוברת, לעיתים רק בצבא, אבל היא עוברת. אצל 10% היא נשארת. מה אני אמורה לעשות עם זה? 90% מהילדים הם לא הילדים שלי, גם לא 10%, הילד שלי הוא מיכאל ואני רוצה לעזור לו. אז הלכתי לתזונאיות וקראתי מחקרים והשלמתי עם זה שזה יעבור לו, או לא.

קפצתי למים הקפואים

זה לא עבר. לעיתים היה נדמה שזה רק מחמיר. היו מאכלים שהוא כבר התחיל לאכול ואז הפסיק, וסרב לעוד כמה. הולדתה של יעל אחותו, בטח שלא סייעה בתהליך. המשכנו לחכות והוא כבר נעשה גדול. הזמן עבר והוא נכנס לכיתה א', לכיתה ב' ולאט לאט מצאנו את עצמנו בגיל שזה כבר מתחיל להפריע חברתית, כמו כל חריגות בקרב ילדים. ואז הגיעה הטיסה. קיבלתי החלטה, אני לא נכנעת יותר ל"זה יעבור או שלא". החלטתי שאני פותרת את זה בעזרת הכלים שלמדתי, וקיבלתי אישור לעשות את עבודת הפרקטיקום על הבן שלי.

קראתי מחקרים רבים על הנושא. זה מה שיפה בניתוח התנהגות, זו שיטה מבוססת מחקרים ונתונים. התייעצתי עם דיאטנית, עשיתי למיכאל בדיקות דם והשלמתי לו את החסרים התזונתיים קודם כל בסוכריות ויטמינים, על מנת שאדע שכלום לא חסר לו בזמן שאני מטפלת בו התנהגותית.

ואז קפצתי למים העמוקים והקפואים. וראו זה פלא, זה עבד. אחרי שסוף סוף הצלחתי לגרום לילד שלי לאכול עוד ועוד מאכלים אני יכולה לסכם את ההמלצות שלי, ומראש מבהירה שיש לשלב בין כל הכלים שאפרוס כאן. אי אפשר להשתמש רק בכלי אחד.

אז מה עשיתי?

1. שיתפתי אותו בצורה חווייתית בהכנסת האוכל, גם במאכלים שהוא אינו אוהב. אפשרתי לו להתלכלך ולהתנסות, וכן, גם לחתוך בסכין, כזה שמותאם לגילו וכשהוא תחת השגחה.

2. הצבתי לו "ביס-מטרה"

הבהרתי לו שבכל ארוחה הוא יצטרך לטעום "ביס מטרה" אחד של מאכל חדש. הוא לא יוכל להמשיך בארוחה הרגילה שלו לפני שאכל את אותו ביס קטן (פסטה אחת לדוגמא) בתכנית. אם הילד גדול יותר (כיתה א' ומעלה) תנו לו לבחור מתוך היצע של 3 מאכלים שתציעו לו – במה הוא הולך לגוון השבוע. הסבירו לו את חשיבות האכילה המגוונת והבריאה הן מבחינה בריאותית והן מבחינה חברתית.

3.  שיניתי בצורה הדרגתית ואיטית את האוכל שהגשתי

אצל האכלנים הבררניים הממוצעים מדובר על שינוי איטי והדרגתי, שמאוד לא מומלץ להאיץ והאמת שגם בדרך כלל לא ניתן להאיץ. צריך לקחת נשימה עמוקה לפני תחילת התהליך ולגייס הרבה סבלנות. התחלתי ממאכל מוכר אחד ולאט לאט גיוונתי אותו.

4. הפסקתי לפחד שהילד ירעיב את עצמו או יקיא את הביס החדש

לפעמים אנחנו נמנעים מעשיית הצעד, מהפחד "הפולני" שהילד לא יאכל. אז כן, בהתחלה הוא אולי לא יאכל, ויבדוק את הגבולות שלכם, איפה אתם נשברים ואיפה לא. אבל עקביות והתמדה שלכם ההורים תשיג תוצאות, האמינו לי, הייתי שם. וכן, הוא עשה תנועות הקאה ובפעמיים הראשונות גם רץ להקיא. ניגבתי לו בחום אימהי את הפה והמשכנו לביס הבא מבלי שאני מראה גרם של התרגשות, אבל גם לא ויתור, לא מאבדת עשתונות ולא עושה "קולות" של מכריחה.

5. הצבתי רף התחלתי נמוך שבו יוכל לעמוד ולחוות הצלחה

הבנתי שחשוב מאוד שהילד יתחיל מחווית הצלחה, ביס אחד מסוג חדש של פסטה (בהנחה שהוא כבר אוכל סוג אחר), ביס אחד של פתיתים לבנים במקום צהובים. רק לאחר שילדכם אוכל את אותו ביס ללא התנגדות או הקאה במשך 3 ימים רצופים לפחות ניתן לעבור לשני ביסים ויותר.

6. חיזקתי אותו במערכת חיזוקים, הן מידיים והן ארוכי טווח

כאן אני מדברת על  דברים שהילד חולם עליהם ובאפשרותכם להגשים לו (הליכה ללונה פארק, סרט עם כל הכיתה, טיסה לחו"ל, הליכה לגמר של THE VOICE ) כמה שתקלעו יותר לדברים שהוא אוהב ותתנו לו לצבור נקודות על כל הצלחה לקראת פרס מסוג זה, כך תצליחו יותר. אצל הקטנים זה זול יותר – מדבקות, ארטיקים וכדומה. ולא, זה לא שוחד. אם תרצו שאסביר לכם מדוע זה לא שוחד – כתבו לי בתגובות ואסביר לכם בדיוק.

7. הפסקתי לקחת עבורו אוכל

הרעיון הוא להפסיק לקחת עבור הילדים שלנו את האוכל שהם כן אוכלים לאירועים מחוץ לבית. תנו להם להסתדר, הרבה פעמים תמצאו את עצמכם מופתעים. 

ההמלצות שניתנו כאן הן כמובן כלליות ואני מדגישה שאיני תזונאית. על מנת ליישם את התכנית בצורה מסודרת יש צורך בכניסה רצינית וספציפית לפרטים.

ומה עם מיכאל? אז לא, הוא לא הפך פתאום לאכלן אדיר ואנין טעם, אבל הוא למד לנסות, הרחיב את מגוון המזונות שלו, הוא אוכל באופן קבוע ירקות, פירות וביצים, סלמון מעושן ואפילו סושי. הוא גם כבר לא מקיא מכל ביס חדש. ובעיקר, הוא מאוד מרוצה מעצמו ומההצלחה שהוא חווה והוא ממשיך לנסות מדי פעם מאכלים חדשים. אני למדתי לחיים שרופאים ואנשי מקצוע, הם לא אלוהים וגם כשאומרים לכם שהדברים עוברים לבד, תמיד כדאי לבדוק עוד שיטה. איפשהו מסתתרת דרך הטיפול שמתאימה לכם. לשמחתי אני עובדת בדרך שמתאימה למשפחתי.

 

אז שיהיה לנו בתיאבון!