יש לי וידוי

למעשה שני וידויים. אחד מהם פחות יפתיע את הקרובים אלי, השני סביר שכן.

יש שני דברים שאני אוהבת מכל הלב ובאותה עוצמה מאז שאני קטנה וכשאני כותבת שורות אלה, אני מבינה ששלושה דברים בעצם:

1. פורים - שום דבר לא השתנה בעוצמת האהבה שלי לחג הזה ובחדוות ההתחפשות שלי מאז שאני זוכרת את עצמי ולא, אני לא נותנת לגיל להפריע לי.

2. מחזות זמר - מכל סוג, בכל שפה, קצרים וארוכים, טובים ופחות טובים, העיקר שהתוכן מוצג בשירה וריקודים, מה שכמובן מסביר את זה שלכל סיטואציה מיד מתנגנת לי מנגינה מתאימה בראש ויש לי מוסיקה הולמת לכל מצב רוח - על מנת לשהות בו או לצאת ממנו. וכן, אהבתי למחזות זמר כוללת גם את פסטיבל שירי ילדים של פעם, הפסטיגל והפיתוחים של היום כדוגמת מותק של פסטיבל ואחרים. וכן, מודה, עד היום אני חולמת בהקיץ שאני הכוכבת של מחזמר כזה - הרקדנית הראשית בשורת המקהלה, פנטין או קוזט בעלובי החיים, אוליביה ניוטון ג'ון הג'ינג'ית בגריז ו...הבנתם את המסר.

3. לשיר את שירי ארץ ישראל הישנים והטובים. לבת דודתי האהובה ולי היה תחביב מאז שידענו לקרוא בערך, כן, אתם מוזמנים מראש להיקרע עלי, הנה בבקשה - לפני השינה היינו לוקחות את הספר ציוניוני הדרך או אלף זמר ועוד זמר ושרות ביחד. לפעמים בשני קולות. הכרנו את כל המילים לכל השירים משנת תרפפ"ו בואך קום המדינה ואילך ושרנו כאחרונות הגרופיז של הגבעתרון (על אף שעליהם נקרענו). ואני אוהבת לשיר כל שיר כמעט, שאני מתחברת אליו, אבל שמורה לי פינה חמה בלב לשירים מפעם.

אז כשחברה שאלה אותי מה אני חושבת על מותק של פסטיבל והיא פנתה אלי לא כאמא או חברה, אלא כמנחת הורים, לא יכולתי לענות לה כלאחר יד ושפחתכם הנאמנה הגדילה ועשתה וצפתה בדיסק. אני אכתוב את זה שוב בשביל שתאמינו - צפיתי בדיסק!

אני חייבת לומר שהוקסמתי, הוא משלב בין אהבותי משכבר הימים - פסטיבל של שירים שמותאמים מן הסתם לגיל הצעיר עם שירים של פעם מבית היוצר של נורית הירש הנהדרת. אבל יש בו עוד משהו, מעבר למסר הבאמת חיובי וחינוכי של חברות, לא ללעוג לאחרים ולקבל את השונה יש בו המון אהבה לארץ ישראל והדגשה של הדברים הנפלאים שבה, המקומות הנהדרים והישראליות היפה. יש בה את טוביה צפיר שלנו, שדמותו מזכירה את בן גוריון, חני נחמיאס האלמותית שהיא דמות נפלאה של מחזות זמר, רוני דלומי ולי בירן שמייצגים את הדור המוכשר של היום ועוד. אז כן, זה כבר ממש לא לילדים שלי, אבל ברור לי שאם היו לי ילדים בגיל הרלוונטי, הייתי לוקחת אותם לצפות במותק של פסטיבל בשמחה רבה ובלב שקט ואני אומרת את זה כאמא ולא רק כמנתחת התנהגות.

ודווקא בימים האלה של שריפות ואבק, אנשים שמאבדים את בתיהם וכבאים שעושים ימים כלילות בשביל לעצור את הזוועה הזאת, נחמד שיש משהו מאוד ארצישראלי עם ניחוח של פעם להתרפק עליו.

ואני? אני אמשיך לשיר לי את חיי ומזמינה אתכם לשיר איתי ממלוא הגרון.