רק שלא יפסיק לנשום, בבקשה עשה שהוא יחזור לנשום רגיל, בבקשה......

הוא היה רק בן שנתיים כשהגיע התקף האסטמה הראשון, בלילה מתוך שינה. הוא היה קצת חולה בימים שקדמו לאותו לילה ולכן ישן בינינו במיטה. יעל בת החודשיים ישנה מהצד השני שלי.

בערך בשתיים בלילה התעוררתי והרגשתי שמשהו איתו לא בסדר. מעולם לא חוויתי התקף קוצר נשימה אצל מישהו אחר, אז לא היה לי מושג איך זה נראה. הערתי את בעלי, אמרתי לו שמשהו לא בסדר שהנשימות שלו קצרות ומהירות. נשימות קצרות אמרתי ולא הבנתי שאני אומרת – קוצר נשימה. החלטנו לנסוע איתנו למיון ומזל שכך. בשניות הם חיברו אותו לחמצן ודיברו על סטורציה לא טובה, קוצר נשימה, נתנו לו סטרואידים והכניסו אותו למחלקה עם עוד תינוקות קצרי נשימה כמוהו. הוא היה ארוך יחסית לבן שנתיים, לכן אי אפשר היה לשים אותו באוהל חמצן כמו את שאר התינוקות בחדר והוא קיבל אינהלציה, כמו בתמונה בערך. מיכאל שלי התקשה לנשום ועם כל נשימה מהירה שלו, אני החסרתי נשימה, כאילו רציתי למלא את הריאות שלו באויר שלי.

תחושת האימה בהתקף הראשון היא עצומה, חוסר האונים בתחושה, שמלבד לחבק וללטף אין באמת משהו מועיל שאני כאמא שלו יכולה לעשות. בבוקר, עם האינהלציות לסירוגין, הוא התחיל לרוץ במחלקה הלוך וחזור, זה מה שעושים סטרואידים לילד שהוא נוח לבריות בסך הכל. מבחינתי שירוץ מרתון ואני ארדוף אחריו את כל המרחק, רק שינשום ויהיה בסדר. בין לבין רצתי הביתה להניק את יעל ומיד חזרתי למחלקה, הייתי חייבת לראות ולהרגיש אותו נושם.

אני חושבת שהפחד מאותה חוויה נצרב לי בנשמה וילווה אותי תמיד. זה מצחיק, הילד היה רק בן שנתיים ואני הייתי כבר בחרדות מה יהיה בצבא, מה אם לא ישימו לב שהוא לא נושם טוב? זה היה ההתקף הראשון מני רבים לצערי. כמו בתמונה ידענו ימים ארוכים של ישיבה עם משאף, נטילת סטרואידים ומאוחר יותר טיפול בדיקור סיני, אצל ד"ר גלי שטופמן הנפלאה וזה היה הדבר היחיד שעזר לו.

את האסטמה הוא ירש ממני, אסטמה אלרגית – אנחנו נתקפים בכך כתגובה אלרגית – לאבק, אבקנים שונים וגם בתגובה לוירוסים וחיידקים בסביבתנו. אנחנו רגישים יותר למחלות מאשר אנשים בסביבתנו ולכן צריכים לנסות ולהידבק כמה שפחות. לימים למדתי שהרבה מההתקפים אפשר למנוע ולראיה יש מקומות ספציפיים בעולם בהם אחוזי החולים במחלות נשימה הוא נמוך. מה שמאפיין את המקומות האלה, זה אויר נקי – נקי מחיידקים, נקי מאבק והקרדית שהוא מביא איתו, מי ידע שאפשר לקבל קוצר נשימה מיצור מיקרוסקופי...

למיכאל יש התקפים עד היום, בעיקר בתקופות של חילופי עונות וסביב פריחות האביב – עונה יפיפיה, אין ספק, קצת פחות מהנה לסובלים מאלרגיות נשימתיות. הוא מסתובב באופן קבוע עם משאף בתיק ואני בעיקר מנסה ללמד אותו לזהות את תחילתו של ההתקף מכיוון שאצלו ההתקף מופיע בתחילה כשיעול טורדני ולכן ניתן לפספס זאת בקלות ואם לא תופסים את ההתקף בתחילתו.....עדיף שלא אכנס לשם. בימים בהם אני יודעת שיש אובך בחוץ, הוא לא יוצא מהבית הבית נסגר ואני מדליקה מזגן, לפעמים זה מספיק בשביל למנוע מההתקף לקרות, לפעמים הוא כבר שאף מספיק אבק ולכלוך בחוץ. רק השבוע גיליתי שיש מוצר שכל כך יכל לעזור לו אז, נפל לי בול על הפוסט הזה.

אני לא מאחלת לאף אחד מכם לעבור חוויה דומה עם היקרים לכם ואם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות בשביל לתרום לפחות לאויר נקי יותר, כדאי שנעשה זאת למען ילדינו.

ועכשיו ברשותכם, אקח נשימה עמוקה, עמוקה, על מנת לשחרר את החרדה שחזרתי אליה, 11 שנים אחורה.

תהיו בריאים!