מי מפחד מאלרגיה עונתית? פוסט נטול 1-10000 טיפים להתמודדות

איך אתם מתמודדים עם התופעה המציקה הזאת? אני ממש אשמח לדעת מה אתם עושים, באמת, תכתבו לי בבקשה בתגובות.

האביב הוא תקופת אימה עבורי. רק מי שסובל מהזוועה הזאת, יכול להזדהות איתי. לא רק שאני מהווה מכשיר מהלך להתראת שינויים במזג אויר – כל מיגרנה, עיניים דומעות או גודש בסינוסים מעדכנים אותי על שינוי במזג האויר, אלא שבמקום ליהנות מהתקופה היפיפיה הזאת שנקראת אביב, אני רק רוצה שהיא כבר תגמר.

סוף, סוף מזג האויר נעים, עדין לא הגיעה הלחות הדביקה של יולי-אוגוסט, הפרחים בשיא פריחתם ויום ההולדת שלי מתקרב ואני? סובלת. כן, ניסיתי כבר הכל, כל התרופות, זריקות, טיפולים אלטרנטיביים, הכל עוזר לי לתקופת הטיפול, אבל כשאני מפסיקה, זה חוזר.

יש שני דברים שעזרו או עוזרים לי במהלך השנים – אחד מהם היה דיקור שעשיתי אצל שיזף  כהן המופלאה ולראשונה בחיי נראה לי, חוויתי סינוסים ששמחים להיות סינוסים והדבר השני שמצאתי לא מזמן, היו טיפות עיניים בפנטן שעזרו לי עם היובש בעיניים (שגם ככה אני אוהבת מוצרים שלהם שניסיתי בעבר) שעזרו לי עם היובש והגירודים בעיניים. זה לא קורה לי הרבה, אבל כשזה קורה זה מציק וגורם גם לתחושת עייפות ולכן כיף כשיש משהו שמעביר את זה.  התחושה הזאת של העיניים הכבדות, היבשות והדומעות, נותנת הרגשה שהעולם כבד פתאום. וזה הולך עם העדשות שלי וזה בא בבקבוקונים חד פעמיים - צירפתי תמונה להמחשה. התגלית של טיפות העיניים האלה, שהצליחו פתאום להעלים לי את ההרגשה הזו, כאילו שטפו ממני את הכבדות והחזירו לי הרגשה רעננה. קיצר, אני ממליצה.

 

בכל מקרה, מענין אותי לדעת מה אתם עושים? איך אתם מתמודדים עם זה? מצאתם משהו שעזר לכם להיפטר מזה אחת ולתמיד?

אפילו הלכתי רחוק, בדקתי בספר של לואיז ל. היי ז"ל, "אתה יכול לרפא את חייך". זה ספר שיש לי יותר מעשרים שנים, פעם כשעשיתי כל קורס רוחניקי אפשרי והייתי תמיד הכי צעירה בקורס.. בסוף הספר היא מונה רשימה של מחלות או תופעות גופניות, נותנת במשפט את הסיבה הנפוצה הרגשית שיכולה לעורר את התופעה ומשפטים שניתן לשנן, על מנת להתגבר על זה.

בסעיף אלרגיות כתוב – "למי אתה אלרגי? התכחשות לכוחך שלך",  זה מיד גרם לי לפנות ל"קדחת השחת", זה השם הבכלל לא מלחיץ של האלרגיה האביבית הזאת. ומה היא כותבת שם? – "דחיסות רגשית. פחד מפני לוח השנה. תחושת רדיפה. אשמה". WTF?

"התכחשות לכוח שלי", כשאני שמה בצד את התגובה הצינית שמיד קפצה לי, המשפט הזה די המם אותי. אני חושבת שרק בשנה האחרונה הפסקתי להתכחש לכוחות שלי והתחלתי להכיר במה טוב לי ומה צריך לנקות מהחיים שלי – אפרופו הנקיונות של פסח. בדיוק חברה מהעבר העלתה פוסט, על ההתכחשות שלה לכוחות שלה חיים שלמים ולמחלות הקשות שזה גרם לה, עד מחלה אוטואימונית קשה שאיימה להרוג אותה והכל בגלל התכחשות למי שהיא ולכוחות הבאמת יוצאי דופן שיש לה.

ונראה לי, שאפשר להימנע מלהגיע למקומות האלה. אני העברתי את השנה האחרונה ובעזרתה של קואצ'רית נדירה ונטולת עמוד פייסבוק יש לומר, הצלחתי להשתיק את הקולות מסביב שהיו מאוד רועמים אצלי בראש – הקולות של דרישות החברה, הציפיות של כל מיני אנשים קרובים ממני חיים שלמים, הקולות של הפחדים והרעשים של הרצון לרצות את כולם והצלחתי להבין באותו שקט מי אני ומה אני רוצה וצריכה בחיים שלי ולדבוק בדרך שלי בביטחון מלא מתוך ההבנה שמי שאוהב אותי, יאהב אותי כמו שאני ומי שלא? אין צורך, כי זאת מי שאני. ואולי בעצם זה כן פוסט של טיפ אחד משמעותי שהגעתי אליו – אם רק תמצאו את הדרך לזקק את מי שאתם מבעד לקולות הרבים הפיזיים והרגשיים שנמצאים בעיקר בראש שלכם, אם רק תעשו זאת מבחירה ובמודעות, תוכלו כנראה להימנע מהרבה מכאובים ומחלות.

 תהליך האימון, כשהוא נעשה לעומק ואצל מישהו טוב, הוא תהליך מספיק קשה, גם כשעושים אותו מבחירה, אבל הוא מופלא ובסופו אתם פשוט מוצאים את עצמכם. אם תניחו את הציניות בצד כשאתם קוראים את זה, ותעשו עם זה משהו, אתם עשויים לתת לעצמכם מתנה לחיים.

ומי יודע, אולי בשנה הבאה תהיה לי בזכות זה קצת פחות קדחת.....השחת.....

אביב שמח!