כשהשמים נופלים - הערכה האישית שלי לשיפור מצב הרוח

לפעמים כשרע על הנשמה, צריך לשנות מבחוץ פנימה.

יש ימים שהם קשים, ימים בהם התחושה היא שהשמים נופלים, שהכל גדול עלי והכל קורה ביחד ואם רק הדברים היו קורים בהדרגה, אפשר היה להתמודד, אבל לא ככה כשהכל ביחד.

התפרצות זעם או חרדה קשה של יעלי שלי האהובה, כי מה לעשות שהפרעת קשב באה עם "מתנות" נוספות, אתגרים בעבודה, ילד שאני מטפלת בו ופתאום בפגישה רב מערכתית את שומעת את כל סיפור החיים שלו וכל מה שאת רוצה זה להציל אותו מהחיים הנוראיים שלו ופשוט לאמץ אותו. ולא, באותו רגע זה דווקא לא עוזר להיכנס לפרופורציה. והסינוסיטיס שחוזר כי זו עונת מעבר שמסרבת להסתיים, הקילוגרמים העודפים למרות שהחגים נגמרו מזמן, טריליון המטלות שעוד צריך לעשות, הפציעה בברך שמסרבת לעבור, חברה שמתקשרת בוכה ורוצה למצוא נחמה וחברה אחרת, קרובה ממש, שהצלחתי להוציא עליה את כל התסכול שהיה בי ושלא היה קשור אליה כהוא זה. וסבא שעדין לא התאושש מלכתה של סבתא ולאמא לא קל בגלל סבא, הצילוווווווווווווווווו, אבל אני קצת טובעת פה.

לא, לא תמצאו כאן פרופורציות, היגיון או סדרי עדיפויות הגיוניים. כן, הראש אומר שהכל פתיר, אבל מי מקשיב לראש ברגעים האלה כשהכל נראה כל כך רעוע? מי זוכר באותם רגעים שמחר שוב תזרח השמש ובבוקר הדברים תמיד נראים טוב יותר?

ולפעמים זה יום או יומיים, אבל לפעמים זו תקופה. ושום דבר ואף אחד לא מצליח לעודד באותו רגע – אלה שמביאים את הפתרונות האופרטיביים, מעצבנים, כי מי רוצה כרגע פתרון ישים? אני רק רוצה שתגידו לי שאני נפלאה ויהיה בסדר. ואלו שאומרים שאני נפלאה ויהיה בסדר, מעצבנים, כי הם לא נותנים לי שום דבר שאני יכולה לעבוד איתו ולשנות איתו. ולפעמים פשוט צריך אולי לשהות קצת בתוך הג'יפה, כי בדיעבד ולצערי רק בדיעבד מוצאים שהיה בחוויה משהו מזכך, משהו שנותן פרופורציות לצרות ולחיים בכלל.

ולפעמים, דווקא ההתעסקות בחיצוני ובשטחי עוזרת באותם רגעים בהם אני לא באמת מצליחה או רוצה לעזור לעצמי. פגישות עם חברות ושיחה על שום דבר שהוא חשוב באמת, כמו איפור, והקרמים החדשים, וזאת שלא יודעת להתלבש והמסעדה שפתחה במקום עם קארמה גרועה או למה נתחפש במסיבת פורים ומי בכלל עושה מסיבה. דווקא בימים האלה, אני משתדלת לדפוק הופעה, מקפידה - מבחירת סט מדויק של חזיה ותחתונים ועד האקססוריז. השיער יהיה בול, האיפור הכי מוקפד. וזה תמיד מצחיק אותי שאנשים מחמיאים לי – "וואהו, עשית משהו היום? צבעת את השיער? שינית איפור? " ואני צוחקת וזה קצת מחלחל פנימה, אל תוך הכיעור שאני מרגישה כרגע בפנים. וכן, אני תמיד גם קוראת קצת בספר מעורר השראה שעושה לי טוב, כי בכל זאת צריך טיפונת מסז' מבפנים.

או כשבתוך ימים קשים, אני פתאום מקבלת דוגמאות של שמנים טבעיים, זה בול בזמן. אז השמנים למניעת סמני מתיחה אחרי לידה הגיעו אלי באיחור של 13-15 שנים, על אף שלפחות פה הטבע חנן אותי ולא הייתי צריכה ממש, אבל הסרום לפנים או השמן למיצוק הגוף הלא מוצק בכלל – זה יכול לעשות לי את היום. ועוד משהו במוצרים האלה שהגיעו אלי עושה לי את היום. הם מגרמניה וגרמניה, על אף הקונוטציה השלילית שיש לה לעיתים כאן בארץ, היא בית בשבילי. נולדתי שם וגדלתי שם 9 שנים מחיי, את כל התיכון העברתי שם וחלק מהלב שלי עדין שם, גרמניה היא בית נוסף בשבילי, לא הראשי ולא המרכזי, אבל בית. ואני סומכת על המוצרים שלהם וכשמשהו מגיע משם, זה עושה לי חם בלב ומתחשק לי לנסות אותו, מתוך תחושת בטחון שהוא חייב להיות טוב. והכרתי בעבר את המוצרים האלה של lfrei ö כי הם מוצרים ותיקים ממש, לא שאני אומרת שאני ותיקה חלילה, והשם שלהם תמיד הצחיק אותי – כי המשמעות של השם הוא שמן חופשי ואם הופכים את זה חופשי משמן וחשבתי שזה ממש מצחיק שהשם של השמן זה – נטול שמן, אבל כנראה שרק אני צוחקת עכשיו מהבדיחה שלי.

כהרגלי כשמגיע אלי משהו חדש, אני כמובן חורשת וקוראת עליו – מוצרים מחומרים טבעיים בלבד, ללא חומרים משמרים או מזיקים אחרים ואפילו קראתי שמחקרים קטנים שנעשו הראו תוצאות. ובינינו – מה יש להפסיד? הגנטיקה כבר עשתה את שלה, עכשיו נראה מה יכולים לעשות חומרים מבחוץ – זה תמיד נראה לי כמו אתגר, בואו נראה אם זה באמת עובד אם אני עושה בדיוק מה שכתוב. זה כבר עבד לי פעם עם משחה ניסיונית להעלמת צלקות – העלימה לי לגמרי צלקת מניתוחון שהיתה לי ומעולם לא התאכזבתי ממוצרים גרמניים, אז יאללה, לעסות, לעסות, לעסות.

והדוגמיות קטנות, אבל אם יהיו תוצאות שוות, מבטיחה לעדכן. ובינתיים?  הולכת לקרוא עוד קצת בספר של יובל אברמוביץ', כי רק עכשיו גיליתי את הבחור והמילים שלו עושות לי טוב.

ומחר? מחר בוודאות תזרח השמש!

  • זאת הדוגמית שקיבלתי