כשאימי הוכתה מול עיני ואיך זה קשור לטיפול באסתמה של מיכאל שלי

כשזה נוגע לילדים שלנו, אנחנו אמנם זוכרים תמיד רגעים מאושרים ביחד, אבל אלו דווקא הטראומות הקטנות, הרגעים בהם החסרנו פעימה או ירדו לנו שנים מהחיים מדאגה ,שנצרבים בנו לנצח ובסופו של דבר מעצבים את ההתנהלות שלנו בחיים, בעיקר כהורים. אבל זה לא רק עם הילדים שלנו ככה, זה גם עם חוויות חיינו, בעיקר כילדים.

חווית הילדות שצרובה לי בבשר

ככה על אף הילדות הבאמת שמחה שהיתה לי, לא אשכח לעולם את אותה פעם בפארק הירקון, הייתי בת 7, אחי בן שנתיים. לא הסכמתי ללכת עם אחי לנדנדות, אבי החורג כעס עלי ולא הסכים שאעלה איתם על הסירה. אמא שלי רבה איתו, צרחה עליו ובתמורה הוא ניסה לכופף לה את היד ולהפיל אותה למים באותה תנועה. אני בכיתי, אחי צרח, עובדי המקום ניסו להפריד והצלקת נוצרה והיא עדיין שם בנשמה שלי.

התקף האסטמה הראשון של מיכאל

מעל עשרים שנים אחרי זה, הפכתי לאמא לראשונה. לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה בה היה למיכאל התקף אסתמה. לא הבנתי באותו רגע שיש לו קוצר נשימה, כי לא הכרתי את זה קודם לכן. אני זוכרת שאני מתארת לרופא במיון ב-2:00 בלילה שיש לו נשימות מאוד קצרות ולא מבינה בכלל שנשימות קצרות זה קוצר נשימה.

הוא היה בן שנתיים בקושי, הפך לפני דקה וחצי לאח ליעל וכנראה שכבר אז הוא הבין שצריך נשימה עמוקה בשביל המשימה הזאת (-:

אחרי יומיים הזויים בבית חולים עם חמצן ואינהלציות וסטרואידים שהריצו אותו ואותנו אחריו בבית חולים כשאני צועקת לו מאחר שרק לו יגע בשום דבר וחושבת בלב על כל החיידקים שממלאים כל פינה טובה במקום הזה, חזרנו הביתה לשגרה קצת שונה. טיפול תרופתי, אינהלציות והבנה שצריך לנטרל מהבית גורמים אלרגניים. אז עוד לא הכרתי את המלאך שלו – ד"ר גלי שטופמן שבהמשך תציל לי אותו מהאסטמה בטיפול בדיקור סיני.

הטראומה הזאת נצרבת בנשמה. הוא לא הפך לשמחתי למאוד אלרגי, אבל אני הייתי כבר מאז עם היד על הדופק לגבי סילוק מקורות לאבק מהבית, שימוש באבקות כביסה ומרככים לתינוקות, הורדת מוצרי חלב לתקופה וכן, הנקתי אותו כמעט שנה, תודה ששאלתם, זה לא חסך ממנו את האסתמה וכן, היא ממני.

כשיעלי התעלפה לי

לעולם לא אשכח את הפעם הראשונה שבה יעלי שלי התעלפה לי מול העיניים. זה בבית קפה בשרונה, לא הרבה אחרי שפתחו את כל המתחם. היה יום חם במיוחד ואנחנו ישבנו בבית קפה. יעל שיחקה במתקנים שהיו מוצלים אמנם, אבל כנראה שהצילון יצר אפקט חממה במקום. היא אמנם שתתה ואחלה, אבל כנראה היתה חשופה להרבה חום ואז עוד לא ידענו שיש לה רגישות לחום. היא הספיקה לחזור אלינו לשולחן, להגיד שהיא לא מרגישה טוב. ואז היא גלגלה עיניים ובמעין חצי סלטה אחורה צנחה עם הראש על הרצפה. 

טיפים להתמודדות עם ילדים אלרגיים / אסתמטיים או סתם רגישים

  • מזגן – אין אפס. פעמים רבות כשאני יודעת שיש זיהום אויר בחוץ ובהיותי אלרגית, ניחנתי בחושים חדים לזה, אני סוגרת את הבית ומדליקה מזגן. האויר מתייבש ואויר יבש הוא עדיף לאנשים רגישים, יש פחות זיהום אויר מאשר בחוץ וכמובן שאנחנו מקפידים על ניקוי הפילטרים של המזגן. פעם מצאתי אפילו מכשיר שמטהר את האויר בבית, זה מופיע באחד הפוסטים הקודמים שלי. אנשים לפעמים יורדים עלי שאני מכורה למזגן, אם הרצון להרגיש טוב ובעיקר שילדי ירגישו טוב הוא התמכרות, אז כן, אני מכורה ותתמודדו!
  • מניעה- יש מזגי אויר שמעוררים אצל הילדים שלי קוצר אלרגיה ואצל יעלי אפילו התעלפויות. במזגי אויר קיצוניים שבהם מתוכננת פעילות פיזית בביה"ס (כן, קרה לנו מספר פעמים) אני פשוט לא שולחת אותם, אני לא סומכת לצערי על שיקול הדעת של ביה"ס ומה לעשות שאני מכירה את הילדים שלי הכי טוב ויודעת מתי אפשר ומתי לא.
  • משאף זמין - אמנם שנים שלא היה לו התקף, אבל תמיד אני מוודאת שיש לו משאף בר תוקף בתיק, כל תיק.
  • כביסה ומרכך – עד היום אני משתמשת רק בג'ל לכביסה ומרככים לתינוקות, כאלו שעברו בדיקות ומותאמים לאלרגיים. זה שהם כבר בגיל ההתבגרות, לא אומר שהם לא יכולים להשתמש במוצרים לתינוקות. דוגמא טובה אחת שנחשפתי לה לאחרונה היא אבקת הכביסה אריאל בייבי שקיבל למיטב הבנתי את האישור של ארגון הבריאות העולמי. צרפתי תמונה לשימושכם. הכביסה יוצאת בטוחה, רכה ונעימה ומריחה מדהים. מומלץ מאוד לאמהות לתינוקות שעדיין לא יודעות אם יש או אין אלרגיות ומומלץ עוד יותר למי שכבר יודעות שיש... מצרפת תמונה לעזרתכם. אני אגב משתמשת גם בכל המשחות שנתנו לנו לאסטמה של העור (אטופיק דרמטיטיס) כשהם היו קטנים - אמול של "דר פישר, אדרמה ועוד, הם עדיין טובים להם. 
  • תחושת בטן של אמא – הניסיון שלי הראה לי שלפעמים אמא יודעת יותר טוב מהרופא. פעמיים התעקשתי שיבדקו לילדים שלי דלקת ריאות כשהרופאים התעקשו שבוודאות אין ולפחות פעמיים התעקשתי על משטח גרון כשחשדתי שיש להם סטרפטוקוקוס. הם לא קוראים את ספרי הרפואה, הילדים שלי, אז הם לא ענו על הקריטריונים הסטנדרטיים שמעלים חשד סביר למחלות הללו. אני למדתי לזהות את הסימפטומים הספציפיים שלהם ולמדתי להתעקש. עזבו שכל נושא היוהרה של הרופאים בארץ שווה פוסט בפני עצמו, אבל זה לפעם אחרת. אם אתם מרגישים שיש לילד שלכם משהו תתעקשו שיבדקו אותו כמו שצריך. עדיף שיגידו עליכם שאתם היסטריים, מאשר שיפספסו משהו. זו לפחות גישתי.
  • לא לחנוק – ילד עם מחלה או אלרגיה כלשהי, יכול להוציא מאיתנו ההורים המון חרדות ובתגובה לכך אנחנו עלולים לקחת מהילדים שלנו את העצמאות וחופש הפעולה שלכם. התפקיד שלנו הוא ללמד אותם להסתדר עם החולשות הפיזיות שלהם, לתת להם את התחושה שהם מסוגלים לכך ולהיות כמובן ברקע קשובים ועירניים. אבל חשוב מאוד שלא נעביר להם את החרדות שלנו, אחרת יהיה לנו עוד משהו לטפל בו.....ובכל מקרה חרדה (שגם זה נושא לפוסט נפרד שיגיע בקרוב מאוד) היא משהו שכל עוד יש לנו שליטה עליו, כדאי מאוד שנמנע מלעורר אותו אצל ילדינו. אני נמצאת כרגע בגרמניה עם הילדים, הייתי צריכה לשחרר בענק, בשביל לאפשר לבן שלי לנסוע כאן לבד ברכבות החשמליות שהן אהבת נפשו. 

הילדים שלנו הם האהבה הגדולה של חיינו, המקור הכי גדול שלנו לדאגה וגם האתגר הכי גדול. אנחנו דואגים להם מרגע לידתם ועד רגע מותנו ולא משנה בני כמה הם. החכמה היא למצוא את האיזון בין דאגה חונקת לבין נתינת עצמאות, בין לסמוך עליהם לבין לעקוב אחריהם. מותר לנו לדאוג, זה תפקידנו, אבל אסור לנו לחנוק, גם לא מאהבה. ומי שלא מצליח לעשות את זה, שלא יתבייש ללכת לטפל בעצמו, פעמים רבות הטיפול הנכון בילדים שלנו הוא למעשה טיפול בעצמנו.

תחשבו על זה......