ואם מחר אמות?

זה קרה בגיל 40, אולי חודש לפני או חודשיים אחרי, סביב 40. זה גם לא קרה בבת אחת, זה התחיל שם, אבל הרגיש עוצמתי מהרגע הראשון.

בגיל 40 קרה לי משהו, אם להיות כנה, רק התחיל לקרות לי משהו, כיום כשאני מתקרבת לגיל 43 בצעדי גודזילה, אני מבינה שזה קורה לרוב הנשים בגילי, אבל לרגע ארוך זה הרגיש לי כאילו רק אני חווה את זה.
גיל 40 הוא גיל שגורם לך לחשוב, לעשות סיכום ביניים, מאזן, חשבון נפש, תבחרו איזה ביטוי שמתאים לכם, או בעיקר לכן. פתאום התעוררתי ואני  בת 40 ושאלתי את עצמי המון שאלות – האם אני כבר יודעת מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה? גדולה זה עכשיו או שזה עדין לא הגיע? מותר לי קצת לחשוב על עצמי לפעמים ולפנות זמנים לריצה, ג'אז, בילוי עם הבעל, יציאות עם חברות, דיבור עם חברות בטלפון קצת כמו בגיל 16 והרבה כמו בגיל 40? מותר לי להרגיש אשה בשלה ? אבל אפשר גם לפעמים להיות ילדותית עדין? ולרקוד במסיבות? וללבוש משהו סקסי? ולבדוק אם יש גברים שמסתכלים עלי? ולהודות בזה שבא לי שהם יריירו עלי ולא רק יסתכלו? ואם זה מה שאני רוצה בסתר ליבי, מותר לי? בלי נקיפות מצפון לרצות שיסתכלו עלי, להרגיש נחשקת לא רק על-ידי בעלי? וזה להיות גם אמא וגם כל האישה הזאת שמתחשק לי פתאום להיות? זה בכלל מסתדר ביחד באותה אישה?

עכשיו זה הזמן להגשים את כל החלומות הגלויים והכמוסים שלי? אולי כבר נסגר חלון ההזדמנויות להגשמת חלומות ואולי הוא עדין לא כאן? ומה החלומות שלי בכלל? ואם כבר בחלומות עסקינן  - מותר לחלום על כל דבר? מותר לרצות להגשים הכל? מי מחליט על זה? ונקיפות מצפון, אלו שנולדות עם כל אמא – כבר מותר להן קצת לדעוך? בא לי לקום ולטרוף את החיים, זה מקובל? בגילי? מה יגידו על זה? ושניה, אני הרי "האומנת" – מנתחת התנהגות ומנחת הורים, זה בכלל מסתדר ביחד?

אלו מקצת מהשאלות שרק התחילו לעלות לי בגיל 40 וממשיכות לזרום מאז ולא, אני לא עומדת למות, תודה על הדאגה. הבוקר חזרתי מריצת השבת עם חברה ושמעתי בדרך לראשונה את "לחיות" השיר החדש של רמי קליינשטיין וקרן פלס שממנו לקוח המשפט שלי בפייסבוק. ונשמתי את השיר עמוק לתוכי וכמה עננים הצליחו להתפנות הצידה וידעתי שאני בסדר , בעיקר כי אני לומדת לחיות את חיי ,ליהנות כל יום כאילו זה היום האחרון ובדיוק כפי שהייתי רוצה שיזכרו אותי. כי הבנתי שבגיל 40 מותר לי להיות כל המכלול הזה שהוא אני, עם הסתירות, השאלות, התהיות, להגשים חלומות ולנסות להיות אדם טוב ואין סתירה בין השניים. וכמו שכתבו רמי וקרן – "לחיות בלי חרטות, או לפחות לנסות להיות מאושר, עד כמה שאפשר...." רוצו לשמוע את השיר ותנו לו לתת לכם השראה לחיות את המשפט הזה בדיוק.

ואם אתם שואלים את עצמכם עכשיו - מהם החלומות שלי, איזה מהם הגשמתי, איך אני באמת חיה את חיי? ואיך כל זה קשור להנחיית הורים? תצטרכו לחכות לבלוג הבא שלי.