הלביבה המושלמת, או סיפורה של המושבה רחובות

מי שמכיר אותי תוהה על הכותרת עכשיו ואיך היא בדיוק קשורה אלי. כותרת שהרבה יותר תתאים לי היא – החיפוש אחרי ההמבורגר המושלם. ואני אכן עדין מחפשת אותו בכל מקום אליו אני מגיעה.

אבל לביבה זה סיפור אחר. לביבה זה סיפור על בית, משפחה והמון אהבה. הלביבה המושלמת שלי היא זאת שמזכירה לי את סבתא לאה, זאת הלביבה הכי פשוטה. בכלל, על אף שאני אוהבת אוכל משובח, מגוון, יצירתי ומעניין, יש מקום אחד בו אני חושבת שאסור לעשות שינויים וזה המאכלים היהודיים מהבית. בעיני זה המקום שצריך לדבוק במתכון מפעם, אלו מאכלים שמספרים סיפור של משפחה, של תרבות מלפני עשרות ואפילו מאות שנים.

לביבה זה אחד מהם, ללביבה של סבתא, כמו לחביתה שלה ולקציצות המטוגנות שלה ולעוד מאכלים רבים, היה טעם שרק היא הצליחה להוציא. לא משנה מי ניסה לעשות אותם מאכלים עם אותו מתכון בדיוק, לטגן את החביתה (כולה חביתה!) באותה חמאת תנובה ועדין רק לחביתה של סבתא היה את אותו ריח משכר וטעם משגע. וכך גם הלביבה.

המתכון היה אותו מתכון שלה ושל השכנה שלה, חברתה הטובה מזה עשרות שנים- טובה שייבה. הלביבה מספרת את הסיפור של רחובות של פעם – המושבה שבה כולם הכירו את כולם, הדלתות היו פתוחות וכשסבתא בישלה, טובה נכנסה לתת טיפים וכשטובה בישלה, סבתא באה לשאול על מתכון חדש. הלביבה המושלמת שלי היא הלביבה של סבתא לאה וטובה שייבה, לביבה של רחובות של פעם, לביבה של משפחה, חורף חמים ומואר, זו לביבה של געגוע.

אז כמו שתראו בספר המתכונים שלי (החברים שלי שמטו עכשיו את הלסת רק מהידיעה שיש לי ספר מתכונים), המתכון הבא הוא לביבות בטטה של אורנה ואלה, כי מעבר לטעם של געגוע, יש גם טעם של הווה משובח.

והמוצרים ללביבה? עזבו את החומרים הבסיסיים, זה הדברים שמסביב שהיינו מוסיפים – רסק התפוחים (לא אני, אבל כל השאר), השמנת החמוצה של תנובה, שמדהים אותי לראות שעל אף שקיימים כיום כל כך הרבה מותגים חדשים, במשפחה שלי ממשיכים עם השמנת של תנובה – כנראה שגם זה ממקום של געגוע לפעם, געגוע לסבתא. את המתכון של הלביבה של סבתא לאה וטובה שייבה, תמצאו בתמונה בכתב ידי מלפני כעשרים שנים באותו ספר מתכונים שלי מפעם, עם כתמים שמעידים שעשיתי בו שימוש לא אחת - אתם שוב שומטים את הלסת?

אז איפה פה התוספת שלי? במטבלים ובלביבות מגוונות אחרות:

  1. מטבל ללביבה – אני מערבבת מה שיש בבית, במקרה הזה – יוגורט עיזים של תנובה, גבינה לבנה רגילה, גבינת נפוליאון עם חלפיניו (גאונית!!!) וכמובן שמנת חמוצה. מערבבת הכל, מוסיפה עירית קצוצה, מלח ופלפל ארבע העונות, לפעמים גם מעט פפריקה. משדרג בטירוף.
  2. לביבות גבינה מתוקות עם צימוקים – כל דבר שהוא עם צימוקים (רוז'ינקס כמו שסבא שלי קורא להם ביידיש) גורם לסבא שלי לאושר עילאי. אני חשבתי פעם שאוכל לא הולך ביחד עם צימוקים, אבל מסתבר שזה נרכש (כמו כוסברה....). אה, אתם רוצים מתכון, בבקשה: 

מערבבים גבינת כנען (500 ג') עם 3 ביצים, 2 שקיות סוכר וניל, 1/4 כוס צימוקים קצוצים, 4 כפות קמח, 1/3 כוס שמנת מתוקה. מערבבים היטב, יוצרים לביבות ומטגנים בשמן. לזה אני מכינה רוטב פירות יער מחבילת פירות יער קפואים עם קצת אבקת סוכר שאני מבשלת על הגז. גם רוטב פירות יער אצלנו הוא טעם של בית – הבית בגרמניה.

3. לביבות בטטה – הכל אני צריכה לעשות בשבילכם? חפשו באינטרנט, אני אמנם גזרתי מהעיתון לפני זיליון שנים, אבל זה בטוח שם.

 

חנוכה הוא חג אהוב ומשפחתי שתמיד יזכיר לי את סבתא לאה האהובה שלי שנפטרה קצת לפני חנוכה, חג שיעשה לי געגוע לילדות שלי, אבל גם לילדות של הילדים שלי, שם באותה תמונה בה סבא וסבתא הדליקו בפעם הראשונה נר ראשון עם מיכאל, הנין שלהם ונזכרו בליטא ובגרמניה של לפני השואה.

 

חג אורים משפחתי ושמח חברים!

  • ספר המתכונים שלי
  • מתכון הלביבות של סבתא לאה וטובה שייבה
  • מצרכים למטבל המשדרג
  • הלביבות של סבתא לאה וטובה שייבה
  • יש ששותים יין בזמן הבישול ויש....אותי!
  • סבא וסבתא רבא בהדלקת הנר הראשונה של מיכאל